רש"י על ביצה ל״ב

1 הוא דאמר כי האי תנא - שמואל דאמר לעיל דאפי' ביו"ט אינו מפקיע דאמר כי האי תנא דאמר נמי בחותמות שבקרקע דאפילו ביו"ט אין מפקיע:

2 תרצת לך רישא - דמלתא דשמואל בחותמות שבקרקע דמסייע ליה האי תנא:

3 סיפא קשיא - דאמר שמואל ושל כלים אפילו בשבת מתיר ומפקיע וחותך והאי תנא תני ושל כלים בשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך:

4 הא מני רבי נחמיה היא - כלומר לעולם מותר להפקיע ולחתוך דאין בהם משום סתירה ולהאי תנא גופיה אם יכול להפקיע ולנתק בידו שרי והא דקאסר משום טלטול סכין קאסר ורבי נחמיה היא דאמר בערובין דף לה. אפילו תרווד ואפילו טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמיש שהן מיוחדין לו וסכין לאוכלין הוא דמיוחד ולא לחותמות ובהא לא סבירא ליה לשמואל כוותיה:

5 אי הכי - דרבי נחמיה היא:

6 שבות שבת - דטלטול שבות הוא ולא החמיר בטלטול יום טוב כבשל שבת:

7 מסיקין בכלים - דבני טלטול נמי נינהו ומטלטלן נמי להסיקן:

8 אין מסיקין בשברי כלים - שנשברו בי"ט דהשתא לא חזי לטלטול ואי משום דחזו להסקה אתמול לא להכי קיימי:

9 מסיקין בין בכלים כו' - דלית להו מוקצה:

10 אין מסיקין לא בכלים - דאין ניטלין אלא לצורך תשמישן וכ"ש בשברי כלים דנולד הוא והא רבי נחמיה היא ומציעתא ר"ש וקמייתא רבי יהודה וש"מ ביו"ט א"ר נחמיה דהא הסקה ביו"ט קאי:

11 תרי תנאי - חד אמר שני ליה שבות שבת משבות י"ט וחד אמר לא שני ליה:

12 מתני' אין פוחתין את הנר - ליטול אחד מן הביצים של יוצר ולתחוב אגרופו לתוכו לחקוק נר קרוייזי"ל בלעז מפני שעושה כלי:

13 ואין עושין פחמין - דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב ופתילה נמי כלי היא להדלקה שצריכה עשייה ותקון:

14 חותכן באור - בגמרא מפרש מאי שנא אור מסכין:

15 גמ' דפחיתת נר מנא הוא - קודם שצרפו בכבשן:

16 משנגמרה מלאכתן - חקיקתם:

17 משיצרפו - משיחזקם ע"י צירוף האור בכבשן מצרף בלשון חכמים מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות בדבר המחזקן בין ביד במים בין באור:

18 וממאי - דס"ל לר"מ בנר כשאר כלי חרס בשלמא שאר כלי חרס גדולים הם ואם אינן ראויין למים וליין ולדבר לח מפני שממחן חזו מיהו לדבר יבש כגון פירות אבל נר קטן הוא וכי לא חזי למלתיה למאי חזי ומשני חזי לקבולי ביה פשיטי:

19 איכא דאמרי אמר רב יוסף - מתני' דקתני פחיתת הנר מנא הוא ר"א ברבי צדוק היא דאמר לפני חקיקה לאו מנא הוא אבל חקיקה משוי ליה מנא:

20 אלפסין חרניות - מפרש לקמן קערות של בני עיירות שאינן בני כרכים גדולים ואין מקפידין על כלים נאים ומשנפשטה הקערה של חרס אוכלין בה בשר ואין ממתינין עד שתתחקק ותצרף בכבשן:

21 טהורות באהל המת - דלגבי אהל המת בעינן תוך לכלי חרס דכתיב וכל כלי פתוח במדבר י״ט:ט״ו משמע דיש לו פתח וכן לכל טומאת מגע:

22 וטמאות במשא הזב - שהזב מטמא כלי חרס בהסט דנפקא לן בתורת כהנים מוכל כלי חרס אשר יגע בו הזב וגו' ויקרא ט״ו:י״א ודרשינן התם זה הסטו וכיון דמטמי ליה הסט מאבראי לא בעי תוך וקסבר ת"ק כלי נינהו הואיל ומשתמשין בהן כמות שהן הלכך מקבלין טומאה בדבר הראוי לטמאן:

23 ר"א אומר - אין להם שום טומאה דלאו כלי נינהו:

24 לפי שלא נגמרה מלאכתן - חקיקתן הא נחקקו מטמאות מדאפלוג באלפסין אלמא לר"א חקיקה משויא להו מנא:

25 דחזי לקבולי מידי - משנחקקו ומיהו קודם חקיקה לא דסופן ליחקק:

26 לאוליירין - מחמי חמין ומרחצאות ואע"ג דלצורך י"ט הן עושין:

27 מי שרי - להחם והלא גזרו על הרחיצה במסכת שבת דף לח: ודף מ. ואפילו הוחמו מבעוד יום וכל שכן להחם חמין לא הותר מעולם:

28 להזיע - מכניס הפחמים לתוכו ובני אדם נכנסין ומזיעין וקודם שגזרו על הזיעה נשנת משנה זו:

29 דקמתקן מנא - אחת היתה ועושה אותה שתים:

30 בפי שתי נרות - נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא:

31 לעדויי חושכא - כשהיא נעשית בראשה פחם מעבירה:

32 לעדויי - להסיר:

33 חושכא - פחם המחשיך אורה:

34 נאמרו בפתילה - ביו"ט:

35 ממעכה ביד - תקון כלאחר יד הוא:

36 יורדי גיהנם הן - שאינן מרחמים לעשות צדקה:

37 עסקא - סחורה להשתכר למחצית שכר:

38 מזוני - שאל מהם מזונות מיזן נמי לא זינוהו:

39 ונתן לך רחמים - שתרחם על הבריות:

40 כאשר נשבע לאבותיך - מי שיש לו רחמים מזרעו של אבות:

41 בעדו - כנגדו כמו שכת בעדו איוב א׳:י׳ כלומר חשך פרוס לפניו הכל עליו כחשך:

42 נכון בידו - מזומן אצלו:

43 מי שאין לו אלא חלוק אחד - אין יכול לכבסו וכנים מצערין אותו:

44 דמעיין במניה - מפלה את כליו מן הכנים:

45 מתני' אין שוברין את החרס - כשצולין דגים על האסכלא שקורין גראדיל"א בלע"ז חותכין קנים או קש שבלים או שוברין חרסים או חותכין נייר ושורין במים וסודרין הנייר על גב האסכלא מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג:

46 מליח - דג:

47 ואין גורפין תנור וכירים - אם נפל לתוכו מן הטפל והטיח אין גורפין אותו דמתקן מנא הוא ואתיא כרבנן דאמרי מכשירי אוכל נפש אסירי:

48 מכבשין - משכיבין את האפר והעפר שיהא חלק משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו וישרפו מכבשין פרימבר"א:

49 מקיפין - מקרבין זו אצל זו כמו אין מקיפין בריאה חולין דף נ. וכמו לתרום שלא מן המוקף גיטין דף ל:. היינו סמוך וכמו מקפת וקורא לה שם נדה דף עא::

50 לשפות עליהם קדרה - והאור בין שתי החביות:

51 לשפות - להושיב כל הושבת קדרה על האור קרי שפיתה כשאין לו כלי ברזל שקורין טרפיי"ד או שאין לו כירה של חרס חלולה ואסר לה משום דדמי לבנין ומדרבנן משום דמתחזי כאהלא:

52 ואין סומכין קדרה בבקעת - קסבר לא נתנו עצים אלא להסקה לפיכך מוקצין הן אצל כל תשמיש:

53 וכן בדלת - השתא משמע וכן אין סומכין קדרה בדלת ובגמרא פריך עלה:

54 ואין מנהיגין את הבהמה במקל - ברשות הרבים השתא קס"ד משום דאין משתמשין בעצים שלא נעשו כלי מערב יום טוב דלא נתנו אלא להסקה:

55 גמ' ואם אי אפשר לו כו' מותר - כר"י:

56 אריחא - חצי לבינה ונתק מכותל התנור:

57 רפתא מעלייתא בעינא - כלומר גרפי התנור:

58 טוי לי אוזא - צלה לי אווז בתנור שתנוריהם היו קטנים ופיהן למעלה ותולה הצלי לתוכו וסותם פיו והוא נצלה:

59 ואזדהר מחרוכא - שלא יתחרך כלומר גרוף את התנור שלא יהא בו בשוליו דבר גבוה כמו אריח או אבן שהוסק בתנור שנוגע בצלי ושורפו:

60 דמר - רב אשי:

61 שרקין ליה תנורא - עבדי אדוני טחין סביבות כסוי פי התנור בטיט שלא יצא חומו כשהצלי בתוכו שהרוח קשה לצלי ותימה לן מלתא משום דגבול טיט תולדה דלישה הוא:

62 ארקתא דפרת סמכינן - על שפתו של פרת אנו נסמכים בדבר שאין אנו צריכים לגבל טיט ששפת פרת טיט מגובל הוא:

63 והוא דצייריה מאתמול - עשה בו סימן ונתקו לצד אחר:

64 וקטמא שרי - לגבלו ולטוח בו דלאו בר גבול הוא:

65 אבנים של בית הכסא - אבנים גדולות שמצדדין אותן להיות כמין מושב חלול ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא:

66 דקא עביד אהלא - שיש לו גג אבל הכא ליכא גג:

67 אצטבא - כסא של בנין לבנים וטיט:

68 בנין עראי - שאינו להתקיים:

69 והכא - גבי בית הכסא משום כבוד הבריות לא גזור:

70 האי מדורתא - היסק גדול שעושין לפני שרים כדרך בנין עושין לו כתלים מד' רוחות וסודרין עצים למעלה ודומה לאהל:

71 מלמטה למעלה - לסדר העצים של כתלים תחלה לעשות עליהם הגג אסורין שדרך בנין הוא:

72 מלמעלה למטה - להתחיל תחלה מן הגג ואח"כ יסדרו תחתיו עצי הכתלים שרי: